המסע שלי

לפני כעשור, בהחלטה משותפת עם בן זוגי על פסק זמן משפחתי משגרת החיים, ארזנו את עצמנו ואת ארבעת ילדינו ויצאנו למסע של כמה חודשים בהודו.
הדרך הובילה אותנו מצפון לדרום  דרך ריחות, קולות, צבעים, נופים ואנשים.

שם, בתוך המסע, התחיל המפגש שלי עם היוגה.
בשקט של הבוקר, מדי יום, מצאתי אותה ביני לביני, מתגלה כחקירה עדינה של נשימה ותנועה, בהנחיה מסורתית.

לאט לאט נוצר בי מרחב פנימי שקט, יציב ונוכח, מקום שאפשר לחזור אליו.

עם החזרה לארץ היה לי ברור שזו תחילתה של דרך, דרך שנכנסת אל תוך החיים ומתפתחת מתוכם.

​

עם לידתו של ילדנו החמישי, נולדה גם בי התבוננות עמוקה יותר על קצב, על צורך, ועל היכולת להקשיב למה שמבקש מקום- בגוף ובחיים.

לאורך השנים למדתי והעמקתי עם מורים בארץ ובעולם והוספתי הכשרות בתחום היוגה רגישה לטראומה והיוגה תרפיה.

בשנתיים האחרונות, בשיתוף עם עמותות וקהילות התומכות בנשות ובאנשי ביטחון ומילואים, אני מלווה תהליכים אישיים וקבוצתיים דרך עבודה ביוגה רגישה, עם אנשים המתמודדים עם עומס רגשי ומצבי קצה ובפרט עם פוסט טראומה על רקע ביטחוני.

יוצרת עבורם.ן מרחב בטוח, מווסת ומותאם אישית, המאפשר חיבור הדרגתי לגוף, לנשימה ולתחושת יציבות.

​

התרגול ממשיך ללמד אותי להקשיב, להתקרב, לפעול מתוך אהבה ורכות ולהישאר בתנועה בתוך מצבי החיים המשתנים.

אני כאן כדי לאפשר מרחב של תרגול, 
מקום שבו אפשר לעצור, להניח את הגוף ולתת לתנועה להוביל את החקירה בעדינות. בנחת.

​